תולעת הפארק היא תולעת המועברת דרך בליעה של חיפושית קטנה.
ביצי התולעת מופרשות בצואה של כלבים נגועים ונבלעות על ידי החיפושית. לאחר שכלב בולע את החיפושית התולעת משתחררת בקיבה ונודדת דרך דופן הקיבה לאבי העורקים (וגורמת בו נזק) ומשם לוושט. בוושט הכלב התולעת מטילה ביצים שמשתחררות למערכת העיכול של הכלב ובכך מופרשות לצואה ומעגל ההדבקה נמשך.
נוכחות התולעת בדופן הושט מעוררת תגובה של מערכת החיסון הקרויה גרנולומה ומורכבת מתאי מערכת החיסון. גרנולומה זו יוצרת הפרעה למעבר המזון וגורמת להקאות ולפליטות של המזון מה שמוביל בהמשך גם לירידה במשקל.
סכנה נוספת של הגרנולומה הזו היא התמרה סרטנית שמתרחשת במקרים רבים מאוד. הגרנולומה הופכת לתהליך סרטני (בדרך כלל לאחד משני סוגי סרטן אלימים מאוד – אוסטיאוסרקומה או כונדרוסרקומה) ובמקרים אלו קשה מאוד לטפל כיוון שניתוחי ושט הם קשים ומסובכים ביותר. ישנם גם מקרים נדירים בהם התולעת נודדת לתוך חוט השידרה אז מופיעים סימנים עצביים וסימנים של חולשת רגליים אחוריות בעיקר.
הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה.
לא מדובר פה בחיסון שימנע הדבקה אלא בטיפול מונע שהורג את התולעים שנמצאו כבר בגוף הכלב. משום כך יש לחזור על הטיפול כל 3 חודשים על מנת לוודא שלא ימצאו בגוף הכלב תולעים שיספיקו לגרום נזק.
בכלבים עם נטייה לאכול הרבה זבל בטיול מומלץ אפילו לטפל אחת לחודשיים.
גם במקרה שכבר התרחשה ההדבקה ניתן לטפל בשלבים ראשוניים באותו חומר המשמש למניעה הניתן במינונים גבוהים יותר בתדירות גבוהה יותר.
כתבה מתוך עיתון כפר גנים